מלחמת האהבה התל אביבית

אלו היו ימי תל אביב שכמותם לא היו.
בירידה מהבית יכולתי להריח את הים, הקישקושים על החניה והגרר שהגיע, היו מצחיקים אותי.
שמאלה אחד העם, ימינה רוטשילד, טיסה בסיבוב והופה אני בעבודה.
אנשים אחרים, ריח של עייפות באוויר, החשש שעוד רגע יכנס הבוס, ריגשה אותי. העמדה שלי הייתה צמודה לקיר גבס עם החלון ממנו ראיתי פיסת ים שהעיפה אותי לירח.
מגיעים העובדים כל אחד והסיפור שלו, צחוקים של החיים, יוצאים לעשן, הרגשתי כמו רקדנית של מילים שכולם רוצים לנגן אותן מולי.
במעלית הייתי עושה צורות ומורחת אודם על המראה, סתם כי בא לי. ברכב הגוינט של אחרי העבודה. השמש מחממת לי ת׳ראש ואני נוסעת להרפתקה הבאה שלי הלימודים שלי. מחנה את העומס על איזה פח ירוק.
יוצאת כמו ליידי די ליצירה שלי.
בכיתה הייתי עפה לעולמות אחרים, נגעתי בחומרים, דמיינתי את מהלכי המשימה קדימה עד כדי סרט אמיתי שרק אני ראיתי. בלילה בדרך הביתה הייתי חושבת על מה שיקרה עוד רגע בדירה שלי ושל השותפה המפתיעה כל פעם מחדש בקולולושים שהיא הייתה מביאה.
מוזיקה קובנית, ריח של עשן, פסטה פרמזן בניחוח פטריות מתחילות לנוע מהמסדרון הצר ועד למרפסת הקטנה. אני יושבת וזה צמוד שם, אתה יושב, אתה נוגע במשהו.
ואני, אני יודעת לתכנן, הקולולוש הכבוש הכי מדליק אני מתיישבת שם. והבוקר, איזה בוקר, הריח של הפוקפוקים המרוחים על הכביש אחרי הגשם באף, הזריחה החצי בניין, נגיעת צהוב קצת כחול הרסו אותי.
מקשקשת קצת אצל אורנה ואלה, מרגישה מגניבה שאני מכירה.
בדרך לשום מקום אני רואה אותו, ערס מגניב על אופניים, הוא מרים לי גלגל, זה מדליק אותי. הילד הראשון שלנו היה כזה יפה, לא יכולתי, לקחתי חופש מהעולם, זה היה רק אני והוא ודי.
כשעברתי לצפון עם שני הילדים, היה קשה בבית של אמא, כל הצפיפות, אחי שנכנס לי פתאום לפריים. שתיתי מלא, יצאתי בטירוף, רק כדי לברוח.
במהירות 180 טסתי להוציא את התאומים ואת הגדול שלי והבינונית. למטה הייתי מקשקשת מלא על שיחות שלא עניינו אותי.
כשהתחילו לפנות ביקשתי תל-אביב, מלחמת השחרור שלי, בנסיעה הסתכלתי איך הירוק הופך אפור וטסתי.
ביום הראשון ירדתי לרחוב כמו מרילין מונרו, סידור לילדים, החנויות, הכביש הדליק אותי, קניתי.
בשביל הנשמה, הלכתי על הרחוב שגרתי, רק כדי לחבק את הרגע, להסניף כל פיסת זיכרון, להציץ ולראות את החצי בניין נגיעת צהוב קצת כחול והוא יורד, הוא עומד מולי אחרי שנים שלא ראיתי. אחרי שנים שלא הסכמתי. הוא בא אליי הטמבל הזה, מה אתה רוצה? מה אני רוצה? שנים שאת לא עונה לי, מה איתם, מה איתך, מה נעלמת ככה, את מעשנת את הירוק של הצפון או סתם מטומטמת.
אתה הלכת עם המלצרית הבת זונה שלך ושלחת אותי לגלות, לא התקשרת, לא. אתה יודע מה עשית, אתה גרמת לי לצאת רעה, זה מה שעשית, אתה לא אבא בכלל ובטוח שלא טוב. את זה אתה יודע, את זה אתה יודע. נכון?
הוא תופס אותי בשיער, הוא מנשק אותי, הוא נכנס לי בנשמה ואני לא נורמאלית.
בדרך לגן, אני כבר מתקשרת אליך, אני נשארת פה!