אלימות ושנמות.

למה אני כועס אתה שואל. אתה יושב על הכסא המפונפן שלך ושואל אותי למה אני כועס. שילמתי פגישת ייעוץ מותר לי. למה אני כועס.
לפני 17 שנה הוא מת. הטינופת, החיה שחיה ליד אמא שלי. ערב ערב, הייתי יושב ומתחנן שזה ייפסק. הייתי שומע את הבכי. מתכווץ בכסא. מתנדנד בכל הגוף ומתחנן אני לא יודע למי, שזה יגמר.
יום יום.
ערב ערב.
בבוקר המשקפיים על הפנים ובצהריים הפחד שהוא אולי יקדים. למה אני כועס. אמא שלי הייתה דואגת להכל. היא ורק היא הייתה שומרת עלינו כמו גוזלים. הכל היא נתנה לנו. נשבעתי שאני לעולם לא יהיה כמוהו ואיחלתי לו יום יום שימות.
לפני כמה שנים הכרתי בחורה מדהימה מיפו, היה לה חבר באותו זמן, אני הייתי הבלדר של השקט שלה. יום אחד עישנו יחד, התמסטלנו, שכבנו, הפכנו לזוג.
החבר שלה ניסה להפריד בנינו, הסכים פתאום לחתונה, האולטימטום שהיא הציבה לו כל הזמן, הוא כמעט הצליח, אבל בסוף לא. היא נשארה איתי.
הבטחתי לה שאני לא אבעס לה את הצורה. היא הייתה שחקנית. ״עוד עבודה״ אתה יודע. אני פרנסתי. פה קומבינה. שם קומבינה. קצת מאסרים. הכל בסדר. המאסר האחרון היה על הכניסה למועדון. היא הייתה בברנגה נכנסה לכל מועדון, אבל אני תראה איך אני נראה.
הגעתי למועדון, התקשרתי אליה. היא לא ענתה. ניסיתי להיכנס לבד. אבל השומר הנבלה אמר לי שלא. הוא אפילו לא אמר. רק עשה ככה עם היד תחפף. אז פרקתי לו את הצורה. באו שוטרים. צעקות. בלגן. ישבתי כמה ימים וחלאס הגיע איזה ג'ון טרבולט והוציא אותי.
לפני שנתיים נולדה לנו ילדה מדהימה. היא נכנסה לי לדכאון. לא יצאה מהבית ואני חשבתי שאני משתגע. מצד אחד רציתי לשמור על דרך הישר בלי קומבינות וסמים ומצד שני היא תקועה לי בבית בלי עבודה. עד הטלפון המקולל. איזה חיוך נמרח לה על הפנים, היית צריך לראות. התחילה לפרוח. מה קרה שאלתי. קיבלתי הצעה לתפקיד בהצגה. קינאתי, כמו ילד קינאתי. הביאה תסריט. משהו משהו. אבל אני השתגעתי. השתגעתי שנגמר לה הכבוד אליי. למה מה קרה. נשיקות. חיבוקים עמיאת.
את לא עושה את זה!
מה אתה אומר!
את לא עושה את זה אני אומר לך!
אני לא שואלת אותך! יא עבריין. לך תמכור איזה כמה שורות קוק. לך תתפוצץ על איזה בן אדם סתם כמו גורילה. נו! אני שחקנית ואתה אפס.
לא יכולתי להתאפק ודפקתי לה סטירה. אבל סטירה שהיד שלי רעדה. ואחרי היד כל הגוף.
אני יושב פה ונזכר באותם הרגעים ולא מבין איך אני חי ואיך אלוהים לא לקח אותי. נשבעתי שאני לא אהיה כמוהו. לא אהיה כמוהו. היא עזבה. היה עדיף לשנינו. חזרה לחבר הקודם שלה. צחוק הגורל. ואני. אני נשארתי מחוץ לתמונה, עם טייטל אבא אלים. אישה שמחפשת אותי בכל פינה אפשרית. מה אני אגיד לך. וילדה. ילדה שלא אשמה שאני חרא. אני רק רוצה לראות את הילדה. הגברת אוסרת עליי. הגישה צו הרחקה. בקשה למזונות. אני רק רוצה לראות את הילדה. למה אני כועס אתה שואל. למה אני כועס.