יואו, זה אתה מהפייבוק, עם כל השטויות שלך.
תגיד מי קורא את זה בכלל.
אפשר לשבת שניה, היא בטח יצאה לעשן, שניה ואני עף.
כמו שאתה רואה אותי, אני בן 32 גרוש ואב למופת.
מה זאת אומרת אז מה אני עושה פה בשעה כזאת.
חשוב לי לצאת לבלות, להציץ בנוף, להרגיש חיים.
קצר באת! שניה אומר לך ואני עף.
קיצר, הכרתי משהיא, יפה אתה מת.
היא רוצה ילד ואני אחרי הקטע הזה, עזוב אותי, פרי בטן היא אומרת.
עכשיו תקשיב טוב, אם היא עוזבת אותי על זה, אני מביא לה.
אתה בכלל מבין על מה אני מדבר איתך.
גובה 2 מטר, עיניים כחול הים הקריבים, מבט שרק חיים יבין, יפה שרפה של החריימה של אמא שלי ביום שישי.
השבוע באתי אליה, אמא מה יש לאכול? אל תיגע! קודם כל היא מאיימת עליך, נכנסת לטריטוריה שלי בוא תראה מי בעלת הבית.
קיצר חציל מטוגן, הטחינה של שבת, מטבוחה, לחם פרנה.
אז מה אני עושה?
עכשיו אם תגיד לי ״הכל״ אני הולך איתך, רק רציתי לדעת מה עם כל הרכוש שלי והאחריות על הילד שאני בכלל לא רוצה.
ילד זה לא חוט מאריך, הבנתי אותך, אבל היא רוצה.
תראה הילדים שלי, זה קודש, כאילו אתה יודע. פרי אהבה. אהבה אמיתית. אני עם השטויות שלי. אהבה ראשונה, התיכון ביחד, הריח של הבניין ושל הלובי ושלה עם הנשיקה הראשונה. זה היה אחרת, כמה אהבתי אותה, שרפה. עד שנשרפתי.
כתבת השבוע על הסכמים בין הורים משהו, יש דבר כזה. זה קשור אליי או שבמקרה שלי אני יותר בקטע של צוואה. תראה היום 32 עם הפעילות שלי ותראה כמה שריפות סביבי אני יכול למות עוד רגע. השבוע אני נוסע להביא אותם ממנה, עכשיו לא נעים, הם באוטו וכל שניה. אלמוגית, חגית, נופית, רונית, כל האקסיות עם ״רית״ בסוף, אתה לא מבין אחי.
הם יודעים. לאבא יש המון חברות. אין פה אפס.
באתי לאסוף אותה, היא בבר, גם כן עבודה, אנחנו יושבים בחוץ, אבל כנס תראה מה מסתובב סביבה, פסארה על הפרצוף שלהם. אני אומר לך, אם אני לא אקבל התקפת לב בקרוב אל תקרא לי אבי. ועם כל הלחץ שלי, לך תנהל חברת הייטק של 70 עובדים מג׳נונים והמס הכנסה והמע״מ של ה- 15, אנחנו ב- 15 היום, הנה אחי, כניסת החג זה עכשיו, ה- 15 נכנס לפני שעה בדיוק, אור ליום ה- 15 בחודש אנחנו. תגיד אפשר סיגריה, נהייתי עצבני נהייתי.
תגיד לא אמרת שבאת עם משהיא. ואני יושב, יושב, יושב.
אה לבד באת. אין כמו לבוא לבד לנקות את הראש, בלי שיושבים לך על הראש, לבד לבד, אני מבין אותך. הלוואי עליי, אני לא יכול לסתום את הפה, מה אני אצא לבד, מה אני משוגע תגיד לי.
למרות שזו סכנה אם אני יוצא לבד, המלצריות לא ידעו מה לעשות עם עצמן. אתה יודע מה הכי מגניב בשאכטה הראשונה? שאתה לוקח אותה עד הסוף ומכל הלב עם חשק לעוד והחיים מראים לך את השאכטות האחרונות.
קוראים לה ג׳סיקה, נראה לי לא ישראלית בכלל והיא רוצה, איזה עולם איזה. תכלס ביציאות אתה מבין שהחיים יותר מסובכים מהכלא שהייתה בוא שנים. כל דבר צריך אתכם. אתה מתגרש צריכים אתכם, אתה גרוש ביציאה של החיים שלך עם זאתי צריכים אתכם, אתה בא לך למות, למות בא לך, צריכים אתכם. חמסה על העבודה שלך. כל דבר צריך אתכם. עכשיו, באמת שלי, אני לא איש של הסכמים, אבל אתה לא יכול, אתה לא יכול להתקדם בלי לשים מחסום, אחרת יאכלו אותך, יאכלו אותך.
זה קטעים שאני אומר כל דבר פעמיים. כמו בולד בוורד אני. תוכנת הוורד, אחלה תוכנה, למרות שהתוכנה שלי הביאה פי 10 אבל מה זה כסף, דף נייר עם תמונה של גוי.
אתה מסתובב ואתה נתקל על נתקל על נתקל.
העורך דין הקודם שלי היה בן זונה, תגיד לי אתם יש לכם לב בכלל, לקחת משהו שלא שייך לכם, לתבוע ועוד להאמין לאורך כל הדרך שהמציאות שאתם חיים בא תעביר לכם בדרך הטבע את מה ששלו לשלכם ואתם תעבירו לי.
יא אללה שלכם. למרות שהמלחמה על ה- 52% לי – 48% להם סידרה אותי. תקשיב הם רצו למכור את החברה, אם לא הווטו שלי הייתי עכשיו גר על סירה בים, בשכירות.
עזוב אותך, אתה יודע מה קורה לי בראש שאני חושב, זו מעבדת נפץ ה-מה שקורה לי בראש.
פתחתי השבוע, סתם בשביל העניין, בר בקוסטריקה, תאר לך אחי, חול, ים, כחול של שמיים, דקלים, השכך הזה ששמים מסביב הבר שנמצא באמצע החוף, חוטיני בכל הצבעים, אני אוהב ירוק. גם שחור סבבה.
אה סיימת. תכיר, גסיקה. תראה איזה יפה, דוגמנית של הבוקים של לוס אנג׳לס.
דיברתי איתו על הילד, זה עורך דין זה כמו שאת רואה אותו. עורך דין לענייני משפחה. סליחה. משפחה וירושה.
אתה חי אתה צריך אותו, בא לך ל מות צריך אותו, סיפרתי לו.
אתה נשאר אחי. ת׳אמת אני אגיד לך שדיברת על הילד, התרגשתי. אתה דיברת על אני לא יודע, אבל אני דמיינתי. דמיינתי את אותו ילד, מגיע לבית ספר עם אמא ואני בעבודה. דמיינתי את הערב שישי שהוא יושב לבד ואני בחדר עבודה. דמיינתי את יום ההולדת שלו ואני ברור בעבודה, דמיינתי את המסלול שלו מגן הניצחון ואני בניצחון שלי.
הם גדולים היום, אני פספסתי, ילד זה לא חוט מאריך כמו שאתה אומר. ילד לא יכול להיות לבד, זה ילד. הבאת ילד, תגדל אותו, מה זו הבדידות הזו. כאילו ששעה נטו בחודש שאמרת לו שלום הביאה אותך למעמד של אבא. את זה עשיתי, גם עם הילדים מפרי האהבה. פסארה על הפרצוף שלי.
בואי גסיקה, נלך אליו השבוע, נכתוב מה ששלי שלי ומה ששלי שלי ועוד קצת שלי. נחתום וביי. נפרנס אותו עוד קצת. מסכן נראה רעב. בלי עין הרע. חמסה.
שלחו לנו הודעה