אהבה הראשונה

התחלה, כמה היא מרגשת.

זה סוג של שכרון חושים לא ברור.

אתה בפנטזיה, על חושית, לא מקומית.

זה אתה

והיא

ואתה

והיא

ואין עולם

רק אתם.

אתה מתחיל את החיים, החבר׳ה בבית הספר זה העולם שלך, הביחד זה החיים שלך.

הכל ראשוני, הכמה שקלים שיש לך בכיס שמספיקים ללחמניה בחצי שקל, הלחמניה הלוהטת מהמאפיה שאתה מקלף את ההקשה מסביב והאצבעות נשרפות, הכמה אגורות שמספיקות לשוקו הקר ולעשירים שבנינו מספיק גם למיץ קפוא שאתה דופק על הכביש שיהיה ברד.

החבר׳ה של השכונה,

הישיבות בגינה,

השכנים שמתהלכים בינינו ויושבים להעביר קצת צחוקים, הטלפון הציבורי שהפך למרכזיה שלנו,

הנסיעות לכנרת בלי להודיע לאף אחד,

העבודות הראשונות שלנו,

כל אחד מגיע עם החולצה של מקום העבודה שלו,

האפנוע של העבודה שעבר כל דיונה רק בשביל לבדוק אם הוא יכול,

השיחות עד 2 בלילה,

הפלאפון שתי שורות,

הסארטק הקטן לפוזה,

הרכב הראשון

והיא מגיעה, האהבה הראשונה שלך.

בין ליל אין מציאות,

אין עניין בעולם הקודם,

אין שלי,

אין שלה,

אין אני,

אין היא,

אין אתה,

אתה בעולם הבא ובכלל לא כאב למות.

היא מלמדת אותך איך עושים עם הפה,

מה אומרים שמתרגשים,

איך רוקדים עם הישבן,

מה הם החיים.

האהבה הזאת, לא שואלת, היא עושה.

אתה נשאב למגלשה הכי מהירה שיש,

לפעמים חשוך שם עם ים של אור.

אתה רוקד את חייך.

בתור ילד הייתי רואה אותה בשכונה,

יורדת למטה, על מדים, עם הנשק, עם האור הכי יפה בעולם,

הסתכלתי עליה כמו על הדבר הכי יפה בעולם.

פנטזתי עליה בימים ובלילות, כשאמרתי לה שלום הייתי מסמיק כמו תינוק, היא ענתה כמו גדולה.

מה שלומך מותק.

בסדר.

באותו לילה שראיתי אותה, באתי לבקר בכלל משהו אחר.

לא בדיוק ידעתי מה לעשות.

איכשהו יצא שנפשנו אצלה בסלון.

ההורים שלה לא היו בבית.

הלילה הפך לבוקר.

לא בדיוק ניהלנו דו שיח,

אני יותר הקשבתי,

אני טוב בזה והתנשקנו.

העולם נכבה.

התחושה היא כמו שאתה שותה ברד שעולה לך למוח, אז בצורת זיקוקים שהעיפו לי ת׳ראש למסע בין כוכבים. התרגשנו.

בבוקר הבנו שהתעוררנו לעולם חדש למציאות מטורפת.

לא כולם אהבו את הקשר, לא אכנס איתך עכשיו למי ולמה.

אני לא ראיתי אף אחת והיא,

היא הייתה לה את החוצפה שלה שהצחיקה לי כל נים בגוף, היא אספה אותי אליה לתיק ויצאנו למסע שכולו אהבה.

על האופנוע שלי היינו נוסעים לכל מקום אפשרי בפלאנטה, היינו רוקדים שעות, היא הכירה לי את המוסיקה שלה.

אהבתי ברגע, מה ידעתי בחיאת.

אחרי הצבא שלי, היא חיכתה לי, ישר עפנו לתל-אביב, גרנו בפלורנטין, בדיוק הייתה הסדרה, היינו מגניבים של החיים.

מי יכל עלינו, בכל מקום היינו אטרקציה על חושית לא אפשרית.

מרוב רוח גבית שקיבלתי ממנה לא היה לי מעצורים לכלום.

כבשתי הכל.

עסקים,

חברים,

האנשים הכי מגניבים בעולם היו החברים שלי.

לא ראיתי כלום, סוף היום שלי היה בין זרועותיה.

כמה אהבתי אותה.

איזה סקסית היא הייתה.

אישה של פעם בחיים.

לארוז ולקחת לכל החיים.

בתוך החלום הזה, כשאנחנו טסים.

כשאנחנו רואים עתיד ורוד על בלון הליום אל תוך החלל.

הגיעה השיחה ששינתה את חיי.

תראה, אני אוהבת אותך, אוהבת הכי בעולם, אבל אני מרגישה שעוד לא התנסיתי מספיק בחיים האלה.

אתה גבר שבגברים.

אתה באמת חלום,

אולי נזכה לחזור אחרי מסע השיגועים שלי.

ארזתי.

יצאתי מהדירה שלנו. העולם מבחינתי נגמר.

אני זוכר, איך פתאום באמת הרגשתי את הקור, חליפת הסערה שלא הוצאתי אף פעם מהכסא של האופנוע, כי הייתי עף על זה שאני נרטב בגשם כמו ילד טבע שמת לקבל ממנה איזו תשומת לב וחיבוק של אהבה. יצאה בפעם הראשונה.

אני נוסע בלי דלק בנשמה, העולם מבחינתי נחרב, חודשים שאני נוסע ליד הבית שהיה שלנו בתקווה שהיא תצא ואראה אותה, כאילו בטעות, לא קרה.

עד שיום אחד קרה נס והיא יוצאת מהכניסה שלנו, הדלת ברזל נפתחת, היא יוצאת עם השיער הכי ארוך והכי יפה שתראה כל חייך.

אני רואה אותה.

אני עוצר.

מסתתר מאחורי איזה שלט עצור.

והוא אחריה.

הם מחזיקים ידיים בזמן שאני צופה, צופה ובוכה. התרסקתי. התרסקתי שהיא כבר לא איתי ובעיקר שהיא איתו. יעברו שנים, אני אכיר, אראה את ההיא ואת ההיא, בלי שום חשק להמשיך את החלום של זאתי וזאתי וזאת.

היא תתחתן איתו.

אני אשתדל לסגור את האוזניים, רק לא לשמוע שזה קרה. ויום אחד המזכירה תשאל אותי, אם אפשר להעביר לי שיחה, אני אבקש לחכות שעה כשאהיה בנסיעות שלי עם הרכב, שם הכי מתאים לי לדבר.

עכשיו אפשר?

כן.

אני מעבירה.

מה קורה מולי?

בסדר.

מולי שלי.

זאת היא.

היא המציאה לי את השם.

מולי המולהב. בזכות המולהבות שלי.

הייתי מתלהב מכל צעד שלה. כמו שאמרתי לך.

מולי שמצאתי בקופסא ליד החנות של ידידיה.

הכל טוב, איך אפשר לעזור.

אני מתגרשת.

סבבה.

יום שלישי,

15:00 תגיעי לפגישת ייעוץ.

המזכירה שלי תחזור אליך עם נושא העלויות. יום טוב שיהיה.

נאטמתי.

לא יכולתי לתת יותר מזה.

היא הגיעה.

כתבתי הכל.

גם את הבגידה שלו בה. סיימתי את התיק. קיבלה מה שרצתה ושלום.

בהמשך שמעתי שהיא מתמודדת עם מכה קשה שנפלה על חייה הבריאים. עזוב לא נכנס לזה.

אם הייתי מספיק אמיץ ואמיתי הייתי אומר לה,

הייתי אומר לה,

הייתי אומר לה ש…

שרק איתה ידעתי מה היא אהבה.

כשהלכה הפכה האהבה שחיפשתי לבטוחה,

בטוחה שתשמור לי על הלב שרק הוא לא יפגע.

שרק הוא לא יפגע.

כל היתר פחות חשוב לי.

רק שהלב לא יפגע.

ומה אני רוצה ממך עם כל הסיפורים שלי.

באתי לעשות הסכם ידועים בציבור עם הבטוחה שלי.

כן היא פה.

אני והיא והנכסים שלנו.

רוצים לבטח את הבטוחה שלנו בכדי שלא יהיה בלגנים, אתה לא יכול לדעת מה יקרה מחר מחרותיים.

אני יודע מה יהיה???

בטוחה תכנסי סיימתי את החפירה שלי.

בואי נעשה את זה כבר.

תכיר, הבטוחה שלי.