הסכם ממון זה סקסי

נגמר הזמן מסמנת לנו המנחה,

הצד השני ישתף.

אני מציץ על המהממת שלי,

חוזר לעיניים שפגשתי במרחב ומשתף,

באתי עם חברה שלי לריטריט,

בתכלס אנחנו מתחתנים בעוד חודשיים,

אני צריך לספר לה משהו ואני לא יודע איך?

באתי למצוא תשובה,

למצוא איך להגיד לה את זה,

להגיד לה ושתבין אותי,

שלא תשפוט אותי ושתאהב את מה שאני אומר לה.

נגמר הזמן.

על מה דברתם היא תשאל אותי המהממת שלי.

סתם דיברנו.

על מה את?

סתם.

אנחנו יושבים,

מסתכלים על החבר׳ה שרוקדים אקסטיטיק,

ריקוד מגניב,

אנחנו משתתפים,

מוזיקה מטורפת ללא חוקים,

איך שבא לך אתה יכול לרקוד,

תרקוד גם סלסה בשילוב צהלולים,

הכל מתקבל בברכה.

לילה של החלומות.

אנחנו מתכנסים בסוף האקסטיטיק.

המנחה מדברת על משהו שמתנגן לי בנשמה כמו כינור,

אני לא מבין כלום,

היא כבר עייפה ואנחנו הולכים לישון באוהל שבניתי.

בבוקר אנחנו יושבים לנו בזולה שעשיתי,

שולחן קטן כזה וכסאות של שייח׳ים סעודים.

הפינג'אן מתחמם לו,

הקפה מתחיל לבעבע,

הופ אני מרים, מוזג את הקפה,

אני בלי סוכר היא רצה על שתיים,

עוד ילדה נו… ואנחנו עולים ליוגה.

ביוגה אנחנו יושבים כל אחד על המזרן שלו,

מרחק נגיעה, מזיעים את החיים,

מסיימים בשוואסנה, מחזיקים ידיים,

צוללים על החיים, קמים ומתחילים את היום.

על הארוחת בוקר מנצח השף הבלתי מעורעריק,

אוכל טבעוני, ירקות ופירות.

עולים למרחב,

לסשן אמת והיא מתחילה לדבר.

אני מבקשת שתסתובו במרחב,

אתם יכולים לעמוד מול משהוא ולהגיד לו שלום בדרך שלכם, אפשר לתת חיבוק, אפשר לקוד קידה, אפשר סתם לרקוד מולו, אפשר לעשות טוב.

הסשן מתקדם,

המנחה מבקשת שוב להסתובב במרחב,

לעצור, להסתכל קדימה והעיניים הראשונות שאנחנו מוצאים לעמוד מולן ולהתיישב.

שימו לב היא אומרת, רק אם יש בתוכם כן.

תסכימו להתיישב מול אותן עיניים שעומדות מולכם.

הכי קל להגיד כן, תתאמנו גם על הלא שבתוככם.

הצד השני,

אם מי שעומד מולכם היה מספיק אמיץ להגיד לכם לא. כבדו את הלא שבתוכו.

תבינו איזו דרך הוא/היא, עבר/ה עד שהצליחו להגיד את הלא שבתוכם.

יש אנשים שחיים, חיים שלמים ואין להם את האומץ להגיד לא. גם אם זה הדבר שהם הכי רוצים להגיד.

אתה קולט מה היא אומרת.

אתה שומע על מה אני מדבר איתך.

להגיד לא ולהישאר בחיים.

לקבל את הלא של האחר ולהישאר בחיים.

מבחינתי זה על גבול הלא נורמלי, כמה נורמלי שזה. ממש ככה.

אני מתיישב מול בחורה, מהממת,

אני לא זוכר כך כך על מה דיברנו,

מהרגע ששמעתי את מה שאמרה המנחה, התנתקתי.

בתוכי, מצאתי את האומץ ואת היכולת להגיד את האמת שבתוכי בזמן אמת, עכשיו או לעולם לא.

שעת אחר הצהריים,

כולם עולים למרחב לסאשן נוסף,

אני והיא מחליטים להבריז ולהיכנס לנחל.

אנחנו נכנסים לנחל,

רק היא ואני והרוח הנעימה על הפנים,

אני מחבק אותה,

אנחנו מסתובבים,

כמו רוקדים בתוך הנחל,

סביבנו עלים בצבע זהב,

כאילו נחתו מהירח ואני אומר לה.

אור שלי, אני אוהב אותך כמו שלא אהבתי בחיים,

אני יודע וגם את,

שהאהבה שלנו זו הקרקע הכי יציבה שיש,

זה הדבר הכי טוב שקרה לי.

כמו העולם הנפלא שלנו,

שלפעמים מפתיע,

אני רוצה לומר לך את האמת שבתוכי

ולשמור עליי ועליך ועלינו מפני רגע שיכול להיות אולי פחות נעים,

רגע שיכול לקרות לנו, כמו שקורה,

כמו פוליסת ביטוח שעושים

וממש לא מתכוונים לעשות תאונה,

אני רוצה שנעשה הסכם ממון.

הסכם שישמור עליי ועליך ועלינו.

מה את אומרת?

מאמי שלי, היא אומרת לי,

תודה שאתה אומר את זה,

תודה ששיתפת,

אני מכבדת ואוהבת את האמת שבתוכך,

אני אוהבת את הכן שבתוכך בדיוק כמו את הלא.

אני חושבת שזה הדבר הכי סקסי, אמיתי, אמיץ וגברי שאמרת לי מהיום שהכרנו.

אני אוהבת אותך ממש

וכל החשש שהיה בתוכי על החתונה שלנו בכלל,

על לחיות איתך ורק איתך לנצח,

הפך לביטחון ענק.

תודה על זה.

האמת שבתוכי אתה מבין.

חודשים שאני הולך מולה עם השקר שבתוכי,

חודשים שאני מחזיק חשש שבכלל היה גם בתוכה,

חודשים שאין בתוכי אמת.

חודשים שאין לי אומץ לעשות את מה שגם היא רוצה.

חודשים.

היינו במקום הנכון,

בזמן הנכון,

שמענו את המשפט הנכון

שהביא איתו את האדוות

להגיד אמת,

בזמן אמת,

האמת שבתוכנו.

אנחנו רוצים לעשות הסכם ממון.

פוליסת הבטוחה לאהבה שלנו.

אנחנו רוצים לחיות באמת.