יומיים בשבוע וכל סופ״ש שני. החופש שלי.

ואני אומרת לה תצאי מהחדר כבר.
אני אשבור את הדלת בסוף.
ושקט.
שקט של תמותי, אני לא יוצאת.
תצאי כבר.
כל בוקר אותו סיפור.
הסנדוויצים עליי.
להעיר אותם עליי.
כביסה עליי.
כלים עליי.
וואלק חלאס.
אני הולכת בבית כמו השוטר אזולאי.
לא שלום.
לא בוקר טוב.
לא לילה טוב.
לא! בלילה הם מדברים איתי.
למה?
כי הם רוצים כסף.
אז למה לא.
אימוש. מאמוש. חיימוש. ואני מסתכלת להם בעניינים והם עליי ואנחנו מדברים בלי מילים, מה יהיה בבוקר. שוב סרט.
הם עונים לא.
אבל רק בעיניים.
ואני לא מאמינה.
והוא בחו״ל, שולח כסף, בסדר.
אין לי תלונות אבל חלאס. נשואה לנתב״ג.
חיה לבד בלי להיות גרושה.
תאר לך.
דמיין שניה איתי.
פליז, דמיין שניה איתי.
יומיים בשבוע וכל סופ״ש שני.
אתה קולט.
זה השחרור מאלקטרז מבחינתי.
יומיים אני, אני ורק אני.
לא רוצה לשמוע.
אל תגידו לי איך עבר עליכם היום.
אני תולשת את הטלפון מהקיר.
את הנייד שמה על מצב טיסה.
וחלאס אמא מתה.
תנו למות בשקט לפחות.
כמה ימים.
די.
די, אני מאבדת את זה.
באמת. לא פשוט לי.
איבדתי את עצמי.
הילדים שונאים אותי.
ואתה יודע מה גם אני כבר לא מסמפטת אותם.
נמאס לי מהמצב.
מהריבים כל הזמן.
מההרס הזה שקורה בבית.
אני רוצה לעזוב.
לא רוצה ממנו כלום.
רוצה את החופש שלי.
מבחינתי שלא יהיה לי כלום ואני אשן הרחוב.
תן לי לחיות.
ראבק אם בגבורות 80 שנה יש לי לחיות וזה ביום טוב.
חצי כבר מאחורי.
תעזוב אותי בחייאת ראבק. איזה בית. מה בית. הפנסיה. עזוב אותי כבר מהשטויות.
רק יומיים בשבוע וכל סופ״ש שני.
את זה אתה יכול לספק לי.
יאלה שלך.
עזוב אותי מהכסף.
לא רוצה את הפנסיות.
סליחה.
אתה שומע אותי.
יופי.
יומיים בשבוע וכל סופ״ש שני זה מה שאני רוצה.
אני כבר יכולה להזמין מקום אצל סמיר מהחושה של סמיר את סמיר בראס אל סטאן בסיני?
תודה!
איפה משלמים במזכירות.
בית הוא אומר לי.
כסף.
אומרת לו אני לא ישנה כבר 10 שנים.
בית הוא אומר לי.
ושלא תעשה לי פאשלות.
יומיים בשבוע וכל סופ״ש שני.
גם חצי חצי טוב.
שמעת.
תודה.
סלאמתק.